ברוח החגים ועצי הדבקון שמחכים לזוגות מאוהבים שיתנשקו תחתם, זכינו גם לשמועות דביקות במיוחד: הקאמבק המצופה ביותר בכל הזמנים, אולי יותר מזה של יוסף ואחיו, סוף סוף קורה, ואחרי שנים בנפרד ג'ניפר אניסטון ובראד פיט חוזרים זו לזה.

השמועות התחילו אחרי שבראד היה בין אורחי הכבוד במסיבת יום הולדתה של ג'יין, שנערכה בפברואר האחרון. כעת הוא גם נצפה במסיבת טרום-כריסטמס שג'יין הרימה, ועל פי הדיווחים הפעם הם כבר לא נראו כמו סתם חברים ותיקים. הצהובונים, כמובן, כבר התחילו להפליג בתיאורים ולספר שבראד עשה כל שביכולתו על מנת לגרום לאניסטון להאמין בו שוב: "הוא לקח אחריות מלאה על מה שקרה. הוא מנסה לתקן את מה שקרה, הוא לא הבין את גודל הפגיעה שהוא גרם לג'ניפר באותה תקופה. הוא כל כך נסחף אחרי אנג'לינה שהוא פשוט לא הצליח לראות כלום מעבר לזה", סיפר מקור למגזין us Weekly.

אם נודה על האמת, ולא משנה כמה רציניות ומתעלמות מרכילות אנחנו נהיה, תמיד אחזנו בפנטזיה לראות את ההפי אנד הזה. מאז שהשניים נפרדו, ב-2005, ראינו איך פיט מקים בית עם "האישה האחרת", אנג'לינה ג'ולי, מביא עוד ועוד ילדים והופך לאיש משפחה מדושן מעונג, בעוד שאניסטון נשארה רווקה כמעט כל הזמן הזה, התגלגלה בין קשרים כושלים (אחד מהם הסתיים בנישואים קצרצרים) ווויתרה על האימהות. הנטייה הטבעית והמתנשאת שלנו היתה להסתכל על ג'יין כעל המסכנה שההזדמנות להיות מאושרת נגזלה ממנה. לרגע לא חשבנו שאולי היתה שם בחירה של אישה עצמאית ושקולה.

אז חיכינו לסוף הטוב, וחיכינו לו כי כולנו היינו שם – עם לב שבור וציפייה שהוא יחזור על ארבע ויבקש סליחה, ויתוודה שכל הזמן הזה שבו הוא חיי את חייו עם אישה אחרת, הוא בעצם חשב עלינו. אבל הנה הכוכביות הקטנות שנוהגים להתעלם מהן: אנג'לינה ג'ולי היא אולי אישה רבת יכולות, אבל היא עדיין לא יכולה לרקוד טנגו עם עצמה. היא אולי מככבת ב"מליפיסנט" אבל היא לא המכשפה הרעה בסיפור הזה. והיא לא יכלה "לסחוף" מישהו שלא ביקש להיסחף. גם לבראד היה חלק בבגידה. ליתר דיוק: הוא זה שבגד. והוא לא עזב את ג'ולי בגלל שהוא הבין שהלב שלו שייך לג'ניפר, הנישואים האלו הסתיימו כי אנג'לינה לא יכלה לסבול את בעיית השתייה שלו ואת היחס שלו לילדים. אז אל תתבלבלו: אין פה שום דבר רומנטי. כמו שלרוב אין שום דבר רומנטי בגברים (או נשים. או כל אדם באיזשהו מגדר) שמוצאים את עצמם לבד ועושים את הדבר הכי נוח וקל: לחזור אל המישהו המוכר שמחכה להם. אל האקס/ית.

הסיפור של בראד וג'יין הוא לא סיפור אגדה. בדיוק כמו שהרומנים השבורים שלנו לעולם לא יהיו סיפורי אגדה. זה אולי יכול להיות סיפור נחמד לבסס עליו קומדית כריסטמס רומנטית, אבל במציאות הסיפורים האלו הם עדיין בגדר אגדה אורבנית. ההיסטוריה מוכיחה שאדם שאי אפשר לסמוך עליו, ימשיך להיות לא אמין גם במרחק של 20 שנה. אנחנו לא נשנה אף אחד. אנחנו לא נציל אף אחד. מודה ועוזב ירוחם? אולי, אבל אפשר לסלוח גם מרחוק, מבלי להיכנס שוב לאותה מיטה חולה שממנה נזרקנו.

רוצות שלג'יין באמת יהיה טוב? תשמחו כשהיא תמשיך הלאה. רוצות שלכן יהיה טוב? תפסיקו לחלום על חזרה אל האקס. אנחנו לא צריכות ברירת המחדל של אף אחד.