בפרידה הלפני אחרונה שחוויתי, יותר מהאגו שנפגע (איך הוא מוותר על אישה כמוני, איך?), יותר מהבדידות שנכנסה לחיי (מה אני עושה עם עצמי בסופי שבוע?) והרבה יותר מהפחדים הלא מבוססים (בטח יש לו מישהי אחרת, או אחר), הדבר שהכי הרגיז אותי היה העובדה שאני חוזרת לכתת את רגליי המדממות והפצועות בזירת הדייטינג הישראלית. עוד סוויפ ימינה, עוד מאץ' שמאלה, עוד "היי" ועוד "היי" ו"ממצב" ו"בואי נעבור לוואצפ, יותר נוח" - מי ישמע, ביקשתי ממך להתכתב איתי כשאתה דורך על גחלים. אם תאספו את כל הדייטים הראשונים הגרועים שלכן, הם עדיין לא ישוו בתחושת המרמור, בזבוז הזמן ואובדן האמון במין הגברי, לתחושה שנוצרת אחרי רביצה של כמה חודשים טובים (על מי אני עובדת, שנים) באוקייקיופיד, בטינדר או בבאמבל, ושלא תחשבו שהשחקן האחרון והחדש מתעלה על האחרים. בסוף כולם אותו דבר, מייצרים מרחב תקשורתי עצוב עם מעט מאוד תקווה.

כששמעתי על החזרה המפוארת של לירן לוי ושירי קופפרברג, הזוג המוזר והאהוב מהעונה האחרונה של "חתונה ממבט ראשון", לא יכולתי שלא לקנא. עקרונית, אני נגד חזרות. מה שנגמר נגמר, מה שהיה שלי היה שלי, ומה שלא לא. אין מה להביט לאחור, קשר לא נגמר סתם, ואם הוא הגיעו לקיצו אני בעד ניתוק מגע טוטאלי. אפשר לחזור להיות חברים כשכל אחד מצוי בזוגיות אחרת או כשהמתח המיני יורד, אבל בכנות? אני לא מוצאת סיבה לעשות זאת. מעטות הפעמים בהן הצלחתי לשמור על יחסים טובים עם אקסים, שלא הייתה בהם מידת חמצמצות וגעגוע צורב כזה בלב. בקיצור, מיותר.

אז מה באמת עומד מאחורי הקאמבק המפואר? בראיון שנערך איתו בסוף השבוע, סיפר לוי המתקתק שלא שכב עם אף בחורה מאז הפרידה מקופפרברג. ש"לא היה מסוגל". איזה מקסים הוא, הא? בכמה מילים פשוטות הצליח לוי לגעת בלב ליבה של האובססיה שמתפתחת לאחר פרידה, שעוסקת רובה ככולה בתהייה אם יש לו מישהי חדשה ואם היא יותר שווה ממך. וכך, במחי שלוש מילים הצליח לרסק אותה ולצאת גבר-גבר. אבל, אני מודה שלא קניתי את זה. אני חושבת שלוי לא באמת "לא היה מסוגל" כי חשב על שירי, אלא שהוא פשוט פחד. ממה? מלחזור לשוק כמובן. על באמת.

כשחורף אנחנו רוצות קיץ, כשקיץ אנחנו רוצות חורף. הבנתן את הקטע, נכון? כך גם לוי. כשהיה בזוגיות וקיבל אינספור הודעות, הרצון לרעות בשדות זרות פעפע בו, וכשבזוגיות נהיה קצת קשה והאופציות בחוץ המשיכו לחכות - כי הרי ברור מי הצלע היותר מחוזרת ורכה ומי היותר בעייתית וקוצנית בקשר הזה – הגיע הזמן לחתוך. הקשר פורק, ליבו של עם ישראל נשבר אבל לוי התחפר במבול ההודעות והמחמאות ואפילו יצא לכמה דייטים, לדבריו. הם לא הבשילו לכדי סקס, כי כאמור לא היה מסוגל, ואחרי שלושה חודשים (שהם זמן לא מספק בעליל להתגבר על אהבה שנשברה באמצע), הם חזרו.

בעיניי, לוי פשוט הסתנוור ממה שלעולם היה להציע לו כשהיה בזוגיות, אבל כשקיבל את המציאות השוחקת והאפורה לפנים, העדיף לחזור לחוף מבטחים מוכר ואהוב, גם אם הוא קצת חרדתי ונוירוטי. אחרי המסע הארוך והמייגע שהזוג הזה עבר, למי יש חשק לדייטים ראשונים, להתלבט מי משלם, להתרגל להרגלים מוזרים, לפגוש משפחה חדשה, לחוות ביחד מבוכות מעיקות ובעיקר, לישון לבד?

לפעמים אנחנו חוזרים אחורה רק כי אין לנו כוח לעבור הכל מחדש. לא בגלל שהפרטנר או הפרטנרית הם הכי טובים עבורנו או הכי מתאימים לנו, ולא כי מדובר באהבת חיינו. הגיע הזמן שנודה בזה. ולירן? הוא נשאר אותו לירן. ועדיף להיות במקום אחד, מבכל מקום.