שלוש נשים נכנסות לבר. זה נשמע כמו התחלה של בדיחה אבל ככה מתחיל הפרק השישי של "יס מן" - סדרת הדוקו ריאליטי של yes שחזרה לעונה שנייה. שלוש הנשים הללו, לא חשוב שמות, יושבות בבר ומשוחחות על הא ועל דא. הדיאלוג נפתח בכך שאחת מהן אומרת "מלחיץ לשבת עם בנות. אף פעם לא ישבתי בחברת בנות, תמיד העברתי את זמני בחברתם של גברים והומואים, שם אני הדמות הדומיננטית". בתגובה לכך שתי הנשים האחרות מנסות לעודד אותה. אחת אומרת "זה כי נשים רעות", והשנייה מנסה לפייס אותה ולהסביר לה למה כיף באמת בחברתן של נשים. האישה הראשונה, זאת שנלחצה מחברתן של נשים היא אביבית בר זוהר, סלב, אושיית רשת ואשת עסקים שעוסקת רוב זמנה במתן עצות לנשים על זוגיות, עושר, אושר וביטחון עצמי. השנייה היא רותי ברודו, מסעדנית ואשת עסקים גם היא, והשלישית היא דיקלה, זמרת, יוצרת ומלחינה שאחראית על כמה מהלהיטים שאנחנו שומעות ברדיו בשנים האחרונות.

אביבית, רותי ודיקלה הן שלוש נשים שנחשבות לחזקות ומעוררות השראה בתעשיית התרבות הישראלית. והנה אביבית בר זוהר מודה ומתוודה בריש גלי: "אין לי חבורת נשים שמקיפה אותי. אני מקיפה את עצמי רק בגברים". האמת היא שאני מאוד מזדהה עם אביבית. גם אני בעצמי במשך שנים הקפתי את עצמי בבנים. חלקם רצו בחברתי וחלקם רצו יותר מחברתי אבל בסופו של דבר, כשביקשו מאיתנו להתחלק לקבוצות בפעולות בצופים, כולם תמיד ידעו שאני ארוץ לקבוצה של הבנים מבלי לחשוב פעמיים. הרגשתי שחברתם של גברים יותר מרצה אותי מחברתם של נשים. הרגשתי שיש על מה לדבר איתם מבלי שישפטו אותי ויסתכלו עליי בעין בוחנת כל הזמן, ושאיתם אני יכולה להתבטא בחופשיות בלי לקבל ביקורת.

הסיבה לכך שבמשך שנים הקפתי את עצמי בבנים היא פשוטה: בנות, במיוחד בגיל ההתבגרות, יכולות להיות רעות. הנה, סוף סוף אמרתי את זה. עבורי זה התחיל מכך שהתחברתי עם אחת מבנות הכיתה שלי. נהיינו חברות מאוד טובות עד שעשיתי משהו שלא מצא חן בעיניה. מאותו הרגע הייתי מחוקה. מה זה מחוקה? רצו עליי שמועות, היו לחשושים, מבטים, צחקוקים, מה לא. להפתעתי את הבנים זה ממש לא עניין, איתם הייתי צוחקת, יוצאת למסיבות, הם היו שומרים עליי. זאת הסיבה שבגללה מצאתי את עצמי מבלה יותר זמן עם בנים מאשר עם בנות בגיל ההתבגרות. בניתי מסביבי חומה דמיונית - מבחוץ הייתי נעימה ונחמדה לבנות הכיתה שלי אבל מבפנים ידעתי שאסור לי לסמוך עליהן כי הן יפגעו בי שוב. עד שפגשתי חברה אחת, ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת. זה לקח המון זמן אבל כל הנשים המדהימות שהקיפו אותי, החברות שלי, החזירו לי את האמון בנשים. ו

אביבית בר זוהר ואני מאוד דומות מהבחינה הזאת, שתינו נכווינו מנשים, שתינו לא סמכנו על נשים, ושתינו לא מצאנו את עצמינו בחברתן של נשים. אבל הדבר היחיד שמבדיל בינינו הוא פשוט העובדה שלאביבית עוד לא חזר האמון במין הנשי ולי כן. כוכבת הרשת חושבת שנשים רוצות להיות בחברתה רק בגלל שהיא "אביבית" ולא רוצות להכיר את האדם שמעבר. אז היא בוחרת להישאר באזור הנוחות שלה בגלל ששם היא לא מרגישה ששופטים אותה כל הזמן. הפחד משיפוטיות יכול לשתק, זה נכון, אבל ברגע שמצליחים להשתחרר עולם שלם נפתח ומגלים שיש מגוון כל כך עצום של חברויות, ושאחווה כזאת, של נשים, היא באמת מעצימה ומגדילה כמו שאומרות הקלישאות.

נחזור רגע לסצנה ההיא מ"יס מן" - אביבית אומרת בדמעות לרותי ודיקלה "אף פעם לא נפתחתי לאישה". ודיקלה משיבה לה באמפתיה: "לעולם הם (הגברים) לא ירגישו את מה את מרגישה באמת. אנחנו כאן בשבילך". היום, אחרי כל כך הרבה שנים אני יכולה להזדהות. אביבית, אם תרצי לדבר באמת, בלי שיפוטיות ובלי מסכות - אני כאן, מחכה לך. מבטיחה שיהיה טעים ובעיקר נעים.