בשנה האחרונה, בה נפרדתי מבחור עמו חלקתי את השנים האחרונות ויצאתי, נטולת ארגז הכלים בדמות חוסן נפשי, לשוטט בעולם הרווקות התל אביבי, למדתי על בשרי את חוקי האינטראקציה בין המינים בעולם הדייטינג/סטוצים/קשרים בעלי פוטנציאל הרסני בעיר הגדולה. כמה מקרים מצערים של בחורים שקיבלו רושם לא נכון לגבי הנכונות שלי להישאר צמודה לבגדיי התחתונים לימדו אותי להימנע מלשלב מחשופים עם חצאיות מיני, סיפורו של האחד שמעולם לא ענה לטלפון אלא רק התקשר ורחש חיבה מוזרה למפגשים בשולי העיר השאיר אותי עם רשימת תובנות תחת הכותרת "איך לגלות שהאפס מסתיר ממך שיש לו חברה" ובימים אלו ממש אני משחררת סופית את ההתנגדות להכרה הרשמית בעובדה שסרט בבית משמעו הזמנה לסקס.

עוד באון לייף:

בניגוד לחוקים הנ"ל שהסכמתי ללמוד כדי להפסיק לעמוד פעורת עיניים לנוכח התנהגותם התמוהה של רווקי העיר, את "דיני המחזור", אליהם נחשפתי בעזרתו האדיבה של עמית (שם בדוי, נו מה), סירבתי לקבל על עצמי.

את עמית, דוש תל אביבי טיפוסי ומתוסבך קלות, הכרתי בבר שבבעלותו. למרות האזהרות של חברותי אודות השילוב ההרסני של מראהו המצודד, משבר גיל השלושים שהוא ככל הנראה חווה והעובדה שבחורות זורקות את עצמן לרגליו והוא בהתאמה מתייחס אליהן כסמרטוטי רצפה, החלטתי לצאת איתו - הרי מי יכולה באמת להתנגד לגומת חן כשהן משולבות עם צ'ייסרים על חשבון הבית.

בפעם השלישית שנפגשנו, אחרי שצפינו בסרט בקולנוע, החלטנו לעצור אצלו בבית כדי להתחמש בסוודרים ולהמשיך משם אל בר הממוקם על גג בקרבת מקום. כשנכנסנו לדירה החשוכה ברחוב דיזינגוף הוא עשה לי סיור, הציע לי כוס וויסקי לפני שנצא שוב החוצה, ופצח במהלך הגברי המדופלם המכונה "ההתנפלות". בדרך פלא מצאתי את עצמי מאבדת שיווי משקל וצונחת על מיטתו של הבחור תוך עשרים שניות, כשכפתורי החולצה שלי פרומים.

למרות שהפגין שילוב נדיר של אינטליגנציה ויכולות מגע מפותחות שבכל יום אחר בחודש  ככל הנראה היה גורם לערב להסתיים אחרת, נאלצתי לעצור ולשתף אותו בעובדה המצערת שאני במחזור. את התגובה שלו לעולם לא אשכח. עוד באותו הרגע היא נדמתה לי כסצנה גנוזה ממערכון על פיגור גברי בעת זקפה, והיזכרות בה גורמת לי לגלגל עיניים בייאוש עד היום – הוא הביט בעיניי במבט מצועף, הרים את האצבע המורה והניח אותה על שפתיי. בידו השנייה היטה את ראשי לכיוון המפשעות שלו, שחרר את עצמו מכבלי הג'ינס והתחתונים, ולחש באוזני, בקול רועד וטונציה ששמורה אך ורק לגברים שצופים בהרבה יותר מדיי פורנו, "תמצצי אותו". כשהרמתי את הראש, כבר מריצה בראשי את נוסח ההודעה האחידה שאשלח לכל חברותי בשנייה שאברח משם ומשתדלת לא לגחך מולו, הוא מצא לנכון להסביר לי את החוק הלא כתוב שאמא ככל הנראה שכחה להעביר לי בגיל ההתבגרות – "נו מאמי, את במחזור אז את מוצצת לי, זה הכי פייר".

מיותר לציין שעמית ואני לא מצאנו את דרכנו המשותפת אל האושר, וגם לא למפתן ביתי, אליו העדפתי להגיע לבדי, מונעת מהפחד שאם לא אפרוץ בצחוק נוכח התנהגותו המביכה אסדוק לעצמי צלע. עם זאת, הבעיה היא לאו דווקא עמית, אלא החוק הלא כתוב עליו הוא הסתמך כשהרשה לעצמו לנסות להשחיל את עצמו לתוך הפה שלי, המבוסס על ההנחה הרווחת בקרב לא מעט גברים הסבורים שהקיום שלנו כנשים בכלל, והמיניות שלנו בפרט, סובבת סביב הצורך לענג אותם.

ובכן, גברי ישראל היקרים, התשובה היא לא, אני לא מרגישה מחויבת לספק אתכם כשאני במחזור, כנראה שמשהו לא בסדר איתי. כשאני במחזור אני קצת חלשה, ביום הראשון בדרך כלל כואבת לי הבטן וביומיים שאחריו אני חשה אי נוחות. יכול להיות שיש לזה קשר קליל לעובדה שאני מדממת כמה ימים ברצף כדי שאוכל לשאת את הילדים של אחד מכם יום אחד והגוף שלי עסוק בלהיות מופלא ואנושי, ובכל אופן בואו נסכם שבימים האלו אם אין לכם משהו מועיל לעשות או כוס מיץ ואופטלגין בעטיפת מתנה בשבילי אני אשמח שתתפסו מרחק. אני לא אכנע לתכתיבים וארד לכם כשיש לי בחילה ואני מפנטזת על מקלחת, לא אקח גלולות ברצף כדי לא להרוס את הערב ולא אשאר בבית כשאני לא יכולה לשכב אתכם כי זה הופך אותי לסחורה פגומה. התשובה שלי עבורכם, אותם הגברים-תינוקות שיושבים בפישוק רגליים ומבט מתרעם ותוהים מה יעלה בגורל הזקפה שלכם היא פשוטה – I couldn't care less.

ברור לי שמדובר במיעוט, שרוב הבחורים שהכרתי מימיי הצליחו בדרכם המיוחדת להכיל ולהבין את העובדה שכמה ימים בחודש הגוף שלנו עובר תהליך שלשם שינוי לא קשור אליהם, והתנהגו בבגרות וברגישות. אותם הגברים יכבדו כל בחירה שלנו בנוגע לפעילות מינית בזמן דימום או התפרצויות הורמונליות ולא יצוו עלינו לפתוח לרשותם חורים אחרים כשירות הרפיה נייד לגבר, אבל לצערנו יש עוד גברים מלבדם בעולם. לאותם האבירים המהווים את המיעוט אני יכולה רק להמליץ להקדיש את מספר הימים הבודדים האלו בחודש בו אנחנו לא זמינות עבורכם לעבודה עצמית, לקבל החלטה אמיצה ולהתמסר לטיפול פסיכולוגי, אולי בעזרתו תוכלו לפתור את הנכות הרגשית שפיתחתם בחסות הנורמות החברתיות.