BDSM הוא ראשי תיבות של Bondage, Discipline\Dominance, Submission\Sadism & Masochism, או בעברית - כבילה, משמעת, שליטה, כניעה, סאדיזם ומזוכיזם. "בעבורי באופן אישי, בדס"מ הוא כלי לפירוק של דיכוי חברתי, בדרכים רבות ולוהטות", מספרת שירי אייזנר (32), סטונדטית לתואר שני במגדר, פעילה, בלוגרית וכותבת ביסקסואלית, מזרחית ופמיניסטית, אשר מנהלת קבוצת דיון בפייסבוק ללהטבא"קיות חובבות בדס"מ. "בדס"מ בעיניי מאפשר משחק מוסכם עם ונגד כללי הדיכוי שמתרחשים בחיי היומיום שלנו. בניגוד למציאות היומיומית שלנו שבה, כחברות בקבוצות מוחלשות, אנחנו לא בוחרות את החוויות שנעבור, בדס"מ מאפשר לנו לקבוע את חוקי המשחק".

בישראל מונה הקהילה כ-50 אלף איש. "יש המון גוונים לקשת ולכל אחד יש את ההגדרה של עצמו", אומר שי דאב (38), חבר בקהילה, ומוסיף בנימה ביקורתית: "מנסים להכניס הכל למעין ריבוע של סאדו-מאזוכיזם, וזה לא רק זה". גם זוגתו תומא (19), דוגמנית פטיש וחברת קהילה בעצמה, לא חוסכת בביקורת על היחס החברתי לבדס"מ. "יש הרבה דוגמאות בתרבות הפופולרית – שירים של מדונה, שירים של ריהאנה, הלבוש הפטישיסטי של בריטני ספירס ומיילי סיירוס וסרטי קולנוע. באלה נראים בגדי פטיש (לטקס, עור, נעליים גבוהות) וסאדו-מאזוכיזם. רוב ההתייחסות אלינו היא כאל סוטים שהולכים מכות, וזה חלקיק".

בדס"מ מאפשר לנו לקבוע את חוקי המשחק. שירי אייזנר. צילום: לילך בן דוד

הספר "50 גוונים של אפור", וגם הסרט שבא בעקבותיו, חשפו רבים לסאדו-מזוכיזם, אך לא באופן שמרצה את הקהילה. "הקשר בין בדס"מ לאלימות הוא קשר מורכב", אומרת אייזנר, שעוסקת בבדס"מ גם במסגרת לימודיה, וכתבה לאחרונה עבודה שניתחה את הספר המדובר. "מחד גיסא, בדס"מ - כשהוא נעשה 'כמו שצריך' – בכבוד, בהסכמה הדדית ובתקשורת מלאה- הוא לכל היותר פארודיה על אלימות ומנוגד לה. בניגוד לאלימות, משחק בדס"מי גורם עונג לכל המשתתפות ונעשים מתוך רצון מלא והסכמה הדדיתמאידך גיסא, גם בדס"מ יכול להיות כלי אלים. למשל כמו במערכת היחסים המתוארת ב-'50 גוונים של אפור'. גם במציאות קיימים שולטים שמסתובבים בקהילות, מנצלים נשלטות ומשתמשים בבדס"מ כתירוץ למעשיהם.

שולטים כאלה, כמו כריסטיאן גריי ב-'50 גוונים של אפור', קובעים לבדם את ההתרחשות, מתעלמים מגבולות פיזיים ורגשיים של הנשלטת, מתעקשים ש'נשלטת אמיתית היתה עושה מה שאני אומר', ומציבים אולטימטומים לפיהם אם הנשלטת לא תסכים, הם יפרדו ממנה - למעשה הם מנצלים את יחסי הכוח. לצערי הרב, זוהי בעיה מוכרת בקהילות בדס"מ ברחבי העולם. בשורה התחתונה, בדס"מ הוא כלי רב עוצמה, ובדיוק כמו שניתן להשתמש בבדס"מ על מנת לנגוד סקסיזם, מיזוגניה ואת תרבות האונס, כך גם אפשר להשתמש בו כדי להנציח אותם".

זה לא חייב להיות מיני. תומא בצילומי דוגמנות פטיש. צילום: רמי פנחסי

תומא קובלת על התפיסה החברתית השגויה שקושרת בהכרח בין בדס"מ לבין מין. "רבים מקשרים בדס"מ למין, וזה לא חייב בהכרח להיות מיני", היא מבהירה. "אצלי לדוגמה, בדס"מ וסקס במשך הרבה שנים חיו בנפרד. ברגע שסקס התחיל לעניין אותי – שילבתי אותו עם בדס"מ".

הכל בשליטה

רבים רואים בטעות בדס"מ כפראות ואובדן שליטה, על אף שחברי הקהילה מקפידים על כללי בטיחות לא פחות, ולרוב אף יותר מבחברה הכללית. "הכל בטיחותי כל הזמן", מרגיעה תומא. "זה מגן עלינו גם מתקיפות מיניות והטרדות מיניות בעולם הכללי. אני לא מרגישה בטוחה לצאת לדייט ונילי (רגיל), כי אני יודעת שהוא לאו דווקא יעצור כשאגיד לו לא. כשאני יוצאת עם לדייט בדס"מי אני מרגישה מוגנת". שי דאב מספר שלאחרונה הרבה נשים וניליות מגיעות למועדוני בדס"מ כי הן יודעות שלא יוטרדו.

שלושת הכללים הבסיסיים של קהילת הבדס"מ הם: שפוי – לא סמים, לא אלכוהול מופרז, להיות בהכרה מלאה, ובלי בעיות נפשיות. בהסכמה – רוצה – בסדר, לא רוצה – גם בסדר. בטוח – כל דבר הוא ברמת הבטיחות הגבוהה ביותר, והכל נעשה לאחר לימוד.

תומא ושי דאב מספרים על אתר הבית של הקהילה, "הכלוב", שבו יש מדריכים, אלפונים, ופורום שמיועד ללמד אנשים חדשים בקהילה איך ומה לעשות. ישנן גם סדנאות שמתקיימות בתשלום או בהתנדבות.

החברה עדיין לא בשלה

הכלוב אינו כלוב של זהב, אם נביט על התגובות שסופגים חברי הקהילה. "אני יכול לאבד לקוחות בגלל זה", מספר שי דאב. תומא מוסיפה כי לבדס"מים קשה יותר למצוא זוגיות. "קשה למצוא מישהו שירגיש עם זה בנוח", היא מספרת. "אחרי כמה דייטים, אני אומרת לפרטנר שאני אשמח לקיים איתו יחסים בדס"מיים, ומציגה את הציפיות ואת הגבולות שלי. לפעמים לומר שאני רוצה לשלוט על מישהו זה מפחיד. גם בתוך הקהילה, אם רוצים לקיים יחסים בדס"מים שלא כוללים מין זה לא תמיד קל למצוא פרטנר".

הוא יעצור אם יגידו לו לא. צילום: shutterstock

המשחקיות שבבדס"מ נותנת למתנסים בו מפלט מהמציאות, כפי שמראה סיפורו של יונתן (שם בדוי, 29): "היה לי סשן עם מנכ"ל של חברה ענקית, קונטרול פריק שחייב להיות בשליטה ללא הפסקה. דווקא בתוך העולם הזה היוצרות התהפכו והוא נותן פורקן למקום שלא קיים אצלו בחיי היום יום, ונתן לי לשלוט בו".

שי דאב מרבה להשוות בין קהילת הבדס"מ לקהילה הלהטבא"קית (לסביות, הומואים, טראנסים, ביסקסואלים, א-מיניים, קוויר). לדבריו, הקהילה הבדס"מית עוברת תהליכים שהקהילה הלהטבא"קית עברה בשנות התשעים. "בדומה לקהילה הלהטבא"קית יש עניין של ארון, שלא כולם מוכנים לצאת ממנו. יש לי חבר קרוב שיש לו שאיפות פוליטיות, והוא חושש שידביקו עליו תווית מתוך דעות קדומות". לדברי תומא, החששות מוצדקים. "כבר ראינו אנשים מאבדים את עבודתם או נזרקים מהבית בעקבות גילויים כאלה".

"הרגשתי שאני פמיניסטית רעה"

גם בחוגים פמיניסטיים, בדס"מ מתקבל בחשדנות. "יש פמיניסטיות רדיקליות רבות שחושבות שמיילדום (שליטה גברית) זו העצמה של הפטריארכיה", מבקרת תומא. "זה פוגע בי כפמיניסטית, כי לא מכבדים את ההחלטה שלי".

"בעבר היו לי יסורי מצפון על כך שהתעניינתי בבדס"מ כי חשבתי שזה הופך אותי לפמיניסטית רעה", מתוודה אייזנר. "אבל בדס"מ יכול להיות גם כלי פמיניסטי, ונשים יכולות לקבל ממנו עונג וסיפוק רב. אגב, תמיד יש הנחה נסתרת שאישה רוצה להישלט על ידי גבר, אבל לא - יש מגוון של מגדרים ונטיות מיניות, וגם מגוון של תפקידים בבדס"מ. נשים יכולות גם לשלוט, אפשר להתחלף ואפשר לשחק ללא תפקידים מוגדרים". תומא מתארת את זה כמשחק סכום אפס בעבור נשים בדס"מיות - "כשאני שולטת בגבר – אומרים לי שאני שונאת גברים, ושאני עושה מה ששנוא עלי לאחרים. אין דרך לצאת מזה יפה".

בדס"מ יכול להיות כלי פמיניסטי. שירי אייזנר. צילום: מתוך הפייסבוק

יונתן מספר על הערב שבו נחשף לראשונה לעולם הבדס"מ. "זה הגיע מתוך בורות די גדולה. ביקשתי מהאדם שפגשתי אותו לפני שיקשור אותי - המנטליות שעמדה מאחורי זה הייתה 'אובדן שליטה על המצב'. היה ערב מהמם". גישתו המשוחררת למין ("סקס זה דבר טוב, ויש לו ורסיות שונות"), גרמה למעטים לשפוט אותו.

הסיפור של שי דאב התחיל דרך חבר. "תמיד היו לי פנטזיות של שליטה. את הקהילה גיליתי אחרי גירושיו של החבר הכי טוב שלי", הוא מספר. "הוא סיפר לי על ה'דאנג'ן' (מועדון בדס"מ ופטיש בתל אביב – מ. ה.), וזה מיד הדליק אותי. הגעתי לשם שלוש פעמים בשבוע, למדתי, ואחרי חצי שנה הצגתי את עצמי לקהילה".

תומא מספרת כי התחילה עם זה בגיל יחסית צעיר. "החשבתי את עצמי לפטישיסטית. יש לי משיכה חזקה לבגדי פטיש – מחוכים, בגדי לטקס", היא מספרת. "הייתי יושבת שעות באינטרנט ובוהה בבגדים שעוררו אותי מינית. הכרתי מישהו דרך האינטרנט, הוא חשף אותי לעולם הזה, ואחרי שקראתי ב'כלוב' התחלנו לאט לאט ביחסים בדס"מיים. הוא לקח אותי ל'דאנג'ן', והתחלתי לדגמן. דרך צילומי הפטיש, נכנסתי עמוק יותר לעולם והכרתי עוד ועוד אנשים מהקהילה. כשהתחלתי לצאת עם שי הפסקתי להתבייש ונחשפתי".

יש לי משיכה חזקה לבגדי פטיש. תומא בצילומי הדוגמנות. צילום: רן פליישר-פלד

דוגמנות הפטיש, בה עוסקת תומא, נובעת גם היא מאידיאולוגיה. "אני מדגמנת כי אני אוהבת להראות את מה שאני עושה. לפרסם את התמונות האלה באופן פומבי, זה מביא אנשים לפנות אלי ולשאול ולברר. זה מנגיש אותי. חשוב לי לשוחח עם אנשים בדס"מיים ומתלבטים ולתרום מהניסיון שלי. אני לא רוצה שאף אחד ירגיש שהוא צריך להסתיר את זה, כמו שאני הרגשתי". כיום, תומא ושי דאב מופיעים בקביעות ב"דאנג'ן". "אנחנו אוהבים לעשות את זה מצחיק", מספרת תומא. "זה עוזר לנו להעביר את המסר שאנחנו נהנים מהעניין".

נסו הכל – אבל בזהירות ומרצון

תומא ממליצה ללמוד ולשמור על הכללים. "מי שראתה את הסרט '50 גוונים של אפור', לא צריכה לקפוץ מיד למיטה עם מישהו שלא יודע מה הוא עושה, מתוך טראומה או חולשה נפשית". אייזנר אף מגדילה לומר כי " 50גוונים של אפור" עושה שירות דוב לקהילות הבדס"מ בעולם כולו וגורם נזק רב מאוד - "הספר מטעה נשים וא/נשים לגבי אופי הבדס"מ ויוצר לגיטימציה למערכות יחסים אלימות במעטה של בדס"מ".

"אם לא נפגשים במועדון, רוב ההיכרויות הן אונליין", ממשיך שי דאב. "בהיכרויות כאלה צריך לנקוט משנה זהירות. פגישה ראשונה חייבת להיות במקום ציבורי. לא להתפתות להגיע לבית פרטי אם לא מכירים את כל מי שמעורב. ליידע חבר אחר על המפגש. רק אחרי שמרגישים בטוחים לגמרי עם האדם שנמצאים  מולו – אפשר להיפגש באופן פרטי".

ואחרי כל האזהרות, הם ממליצים להתנסות. "נסו כל דבר פעם אחת", אומרת תומא, "אך תמיד התייעצו לפני עם אנשים שכבר התנסו בזה, לכו לסדנאות, תתחילו מדברים פשוטים יותר כמו משחקי חושים – חום/קור, כיסוי עיניים, אזניות וכו'. כדאי להתנסות בדברים האלה, זה יכול לפתוח הרבה דברים מבחינה פיזית ומנטלית". יונתן מצטרף להמלצות החמות: "אם זה יעבוד זה יעבוד, אולי הגירוי המיני יהיה בשמיים ותמצאו צד שלא היה שם קודם או שלא הגיע לידי ביטוי. אם לא תנסו, איך תדעו?".