כמעט לכל אחת מאיתנו יש סיפור על היום ואפילו הרגע בו איבדה את בתוליה, חוויה שמעצם היותה מלווה באופן גורף באינספור ציפיות, פחדים והתמודדות עם הלא נודע הופכת לאחד מרגעי המפנה שנזכור לנצח. הרגע ההוא, בו אדם חודר לגופנו ומשאיר את הדלת פתוחה, נחווה אחרת ע"י כל אישה, נערה או ילדה, ולעד ילווה אותה כזיכרון מתוק או טראומה צורבת, בין אם הוא נשמר בסוד שמור, נחשף לראשונה בתחנת המשטרה או על ספת הפסיכולוג, מלווה בעיניים מעורפלות מנוסטלגיה, בושה, חיוך ורוד מסומק או צחוק מתגלגל...

עוד באון לייף:

אפרת (33), מעצבת גרפית מנהריה, נוהגת להתמודד עם הפחדים שלה לבד, ולכן בוחרת לא לחלוק עם הסובבים אותה את תחושות אי הוודאות כשהיא פוסעת לראשונה בשטחים זרים לה. "מאז ומעולם נהגתי ככה, וזה דפוס שמלווה אותי עד היום. הפעם הראשונה בה שתיתי אלכוהול, צרכתי סמים, ירדתי לבחור, הלכתי לראיון עבודה אמתי – בכולן מן הסתם הייתי מבועתת, ודרך ההתמודדות שסיגלתי לעצמי היא הקרנת ביטחון עצמי כלפי הסביבה והתנהגות בנונשלנט. בגיל 18 כמעט כל החברות שלי קיימו יחסי מין עם בחורים שיצאו איתן בתיכון, ובשלב מסוים התחלתי להרגיש כמו תלמידה מתקשה שעושה סיפור ממועד ב' למבחן שכולם כבר עברו בהצטיינות מזמן. אז שיקרתי. סיפרתי לחברות שלי ששכבתי עם ילד מעיר אחרת".

תמונה: Shutterstock

"ממש כמו שהתכוונתי, השמועה עפה בין ילדי השכבה שקיבלו באהדה את האישור שהתפתחתי בזמן הנכון ולא נשארתי מאחור, והגיעה עד לאוזניו של עומר, האחד שגרם ללב שלי לפעום בחוזקה וזכה לתואר מלך השכבה, ככל הנראה כי היה הראשון מבין הבנים שהצליח להצמיח שיער על הפנים. לשמחתי הבלתי ניתנת לתיאור, אני ועומר התחלנו 'לצאת', מה שבאותם הימים התבטא בבילויים משותפים בגינה הציבורית שמתחת לבית שלי או בצפייה ב'נשואים פלוס' בסלון של ההורים שלו. את נושא הבתולים שלי העלינו בשיחה פעם אחת ממש בתחילת ההיכרות בנינו, כשישבנו עם החברים  ודיברנו על הבנות המסכנות בשכבה שטרם בותקו, שיחה שאישרה לו סופית שיש לו עסק עם מומחית ושילשה את הפחד שלי עד שהגיע לרמות משתקות – לא רק שהייתי צריכה להתמודד עם לשכב עם בחור לראשונה, הוא גם לא ידע שאני בתולה וינהג בי בעדינות המתבקשת".

"בסופו של דבר, אחרי שמשכתי אותו שלושה חודשים, ידעתי שאין לי ברירה. עומר כבר התחיל להיעלב, לא היה ברור לו למה עם אחרים הסכמתי לזרום ואיתו אני ממאנת. חמושה בסיפור גיבוי על המחזור שהרגע קיבלתי במידה ואדמם על הסדינים ואלכוהול שיטשטש את האימה מהבעות הפנים שלי, פשוט עשיתי את זה. שכבתי על הגב, פתחתי רגליים, וזייפתי הנאה. למרבה המזל והפליאה לא כאב לי כל כך, גם לא ירד דם. אני לא זוכרת את ההרגשה באותם הרגעים מרוב שנשטפתי בהקלה עצומה על המכשול שמאחורי, לא הייתי צריכה לשקר יותר, לא הייתי בתולה. לאט לאט, במשך חמשת החודשים הבאים, זייפתי נונשלנטיות על מיטת היחיד בבית הוריו של עומר, מאמינה בכל ליבי שהעובדה שהוא יודע שאני מנוסה מרשימה אותו. זה מוזר ואולי גם עצוב, הפעם הראשונה שלי הייתה לחלוטין לבד עם עצמי. הרגעתי את עצמי, דחפתי את עצמי וחגגתי לבד את הרגע הזה".

"שכבתי עם מלפפון"

כמו אפרת, גם זיו (24) שהגיעה לגיל עשרים ועדיין לא איבדה את בתוליה, חשה לחץ וחרדה. עד שיום בהיר אחד היא החליטה לזרז את התהליך ולקחת את המושכות לידיים בדרכה המיוחדת. "אין לי הסבר רציונלי למה בחרתי לעשות את מה שעשיתי, ועד היום אני מתפוצצת מצחוק כשהסיפור עולה, במיוחד שמאז "הסתנכרנתי" עם הקצב של בני גילי בכל מה שקשור לסקס. האמת היא שפשוט מאוד פחדתי להישאר מאחור". כשזיו השתחררה מהצבא, היא עברה מהקריות לתל אביב. היא מצאה את עצמה ממלצרת במסעדה שהופכת לבר בשעות הערב, ונכנסה למעגל חברים החיים את העיר הגדולה על כל המשתמע מכך. "הייתי הילדה הקטנה בכל חבורה אליה נכנסתי, התינוקת. החברים שלי היו כבר אחרי הטיול הגדול, סטודנטים או קצת לפני התואר, יוצאים מלא, מדברים על סמים וסקס בחופשיות. הסמקתי בשיחות האלה והם חשבו שאני פשוט עדינה וביישנית כי גדלתי בסביבה פחות ליברלית ופתוחה. הבנות ידעו שאני בתולה, בדיעבד סביר להניח שגם הבחורים שראו שאני הופכת לעגבנייה ברגע שהמילה זין נזרקת לאוויר. לא היה לי חבר לשכב איתו על מיטה מלאה בעלי כותרת של ורדים כמו בסרטים, גם לא בחור מהצבא או מהשכבה שירעד ויחזיק לי את היד כששנינו בתולים כמו לשאר החברות שלי מהבית, ולא רציתי לשכב עם מישהו עם "תיק" כזה. החלטתי שאני חייבת להיפטר מהבתולים".

תמונה: Shutterstock

"מחקר  באינטרנט הוביל אותי לכתבה שבה סקסולוגית דיברה על בחורות שאיבדו עם עצמן את הבתולין – פשוט קנו ויברטור או דילדו קטן ובמשך נניח חודש היו משמנות אותו ולאט לאט מרחיבות לעצמן את איבר המין עד שהן היו מצליחות להגיע לחדירה מלאה. כמה ימים אחרי שקראתי את המאמר הזה התפרסמה כתבה על בתולות בנות ארבעים ונחרדתי, פשוט דמיינתי את עצמי לעולם לא יוצאת מהלופ הזה, מה שהיום מרגיש מגוחך לגמרי אבל לכי תביני זרם מחשבות של בת 20 מבולבלת בעיר הגדולה. אני זוכרת שעזבתי את המחשב, ניגשתי למקרר בדירת השותפים בה גרתי, והוצאתי מלפפון קטן. מזגתי שמן זית לכוס, הסתגרתי בחדר עם מה שנתפס בעיני אחרים כרכיבים לסלט, ויצאתי ממנו לא בתולה. שזה אומר ששכבתי עם מלפפון. אני יודעת שזה נשמע מטורף, אבל באמת שעם כמה שזה מצחיק אחרים, זה עשה עבורי את העבודה. כאב לי בטירוף, דיממתי מהואגינה וחזרתי על הפעולה בחודש העוקב בערך פעם בחמישה ימים, עם שני גזרים, קישוא ומלפפון נוסף. כשהרגשתי שהתרגלתי לתחושה עברתי לבולבולים אמיתיים, והאמת שאני לא מצטערת על הדרך שבה בחרתי. בסופו של דבר כששכבתי עם בחור זה לא כאב, לא פחדתי ונהניתי גם פיזית וגם נפשית, אז מה רע?  זה מוזר, אבל זה עבד."

"איבדתי את החבר הכי טוב שלי"

נגה (26) דווקא בחרה באדם קרוב, הכי קרוב, כדי לחלוק איתו את החוויה האינטימית – בחירה עליה הצטערה עוד באותו הלילה. "כל הסיפור התחיל כשהייתי בת 16 וחצי, בכיתה יא'. לאחי הגדול, שהיה חייל באותה תקופה, היה חבר ממש טוב בשם מתן שגדל איתנו כמו בן בית. כשאחי התגייס, מתן למד באוניברסיטה כעתודאי, ובגלל שבשכונה שלנו בהוד השרון גרנו ממש כמו בקיבוץ עם דלתות פתוחות וחברים שבאים והולכים, הוא המשיך לבוא לבקר הרבה, גם בסופ"שים, כשאחי היה חוזר, וגם סתם באמצע השבוע כשאני חזרתי מהלימודים. לפני שאחי התגייס מתן ואני היינו ידידים, אבל כשנשארנו לבד כביכול הוא הפך להיות החבר הכי טוב שלי. הייתה לו חברה באותה התקופה, ובכל זאת היינו מדברים המון. כשהייתי חוזרת בלילה ברגל מחברות הייתי מתקשרת אליו שיבוא ללוות אותי, היינו צוחקים על הכל והוא קרא לי 'אחותי הקטנה'. בכל זאת קצת התאהבתי בו, כדרכן של בנות 16, ושמרתי על זה בסוד. באותן שנים הייתי שמנמונת, ובסוף כיתה יא' בתקופת הבגרויות תפסתי טרמפ על חוסר התיאבון שהביא איתו הריטלין לחיי ועשיתי דיאטה. חודשיים אחר כך, עשרה ק"ג פחות וחופשיה מדאגות כי הבגרויות נגמרו, התקשרתי למתן שנעלם גם הוא בגלל תקופת המבחנים וקבענו להיפגש. באותו היום, אני ואח שלי קפצנו אליו הביתה. כשהוא פתח את הדלת וראה אותי הוא שמט את הלסת בהפתעה ואמר שאני נראית מדהים. משהו במבט שלו השתנה, הוא שם לב אליי בפעם הראשונה בתור בחורה צעירה ולא ילדה, הוא נמשך אליי. כמובן שתשומת הלב ממושא אהבתי התפוס גרמה לי לנתר מאושר כשהגעתי הביתה, ניתורים שהפכו לסוג של קפיצת באנג'י כשעוד באותו הלילה סימס לי בחצות שיש לו בית ריק ואני יכולה לבוא כדי שנראה סרט".

תמונה: Shutterstock

"כשמתן פתח לי את הדלת ומשך אותי אליו לחיבוק, החיבוק היה שונה. ישבנו על הספה בסלון והוא התחיל להמטיר עליי מחמאות. לא משהו מתוחכם, שצף משפטים שפחות או יותר מאפיינים קריפ ממוצע בבר, ומסתבר שעובדים כהוגן על בת 17 מאוהבת. תוך פחות מחצי שעה הוא נישק אותי, והייתי בעננים. כשהיד המנוסה שלו עשתה את דרכה אל עבר החזייה שלי עצרתי אותו וסיפרתי לו שאני בתולה. בעיניים נוצצות ישבתי ושמעתי את הידיד הכי טוב שלי, האמין והקרוב, שמכיר אותי מאז שהתרוצצתי בחיתולים, מתוודה שהוא בכל זאת רוצה להיות איתי. הוא הסביר לי שמחר על הבוקר הוא ייפרד מהחברה, שקירבה כמו שלנו היא אהבה שיש לממש, שהוא לא יכול לחשוב על שום דבר אחר חוץ מלאהוב אותי עכשיו... אז שכבנו."

"האקט עצמו מרגיש פחות רלוונטי. לא כאב לי כל כך, קצת דימם. התפנית שבאה אחריו היא זו שגורמת לי לעוויתות בבטן ומחנק בגרון בכל פעם שהוא עולה. מתן, אותו חבר אהוב שהתוודה על רגשותיו אליי, קם מהמיטה אחרי שהוא גמר בתוכי. השעה הייתה שש וחצי בבוקר והיה אור בחוץ. הוא חיפש את התיק שלו בחדר המבולגן, והוציא את הארנק. לא כל כך הבנתי מה הוא עושה אבל לא נתתי לזה להדאיג אותי והתכרבלתי קצת יותר אל תוך שמיכת הפוך בחדר המוכר. פתאום הוא הסתובב אליי, סימן לי לקום והמבט בעיניים שלו העיד שמשהו לא בסדר. הוא מלמל שההורים שלו חוזרים עוד שעתיים ועדיף שלא אהיה שם, הוציא שטר של 100 שקלים, שם אותו על השידה לידי, והסביר – 'זה למונית, אם אין לך כוח ללכת ברגל'. בכיתי בדרך הביתה, ושבועות רבים לאחר מכן. מיותר לציין שהוא לא נפרד מחברה שלו. ביום שבו נקרע לי קרום הבתולין איבדתי גם את החבר הכי טוב שלי, ולמדתי לקח חשוב ומציאותי להחליא על הדרך רחוקת הלכת שגברים ירחיקו בשביל סקס".