הנשים הדתיות סוף סוף שוברות שתיקה ומתחילות לדבר על מין

"מה שהם קוראים אהבה אנחנו קוראים כרת", אמר פעם החזון איש, אחד הרבנים החשובים והמוכרים במאה ה-20. ובעברית פשוטה: יש הבדל אקוטי בין היחס של חילונים ודתיים למיניות. מה שאצל הראשונים נחשב מעשה אהבה, יכול להיחשב אצל האחרונים מעשה חמור שראוי לעונש כרת, שנחשב לחמור ביותר בתנ"ך.

ועדיין נראה שהיחס של דתיים רבים מתחיל להשתנות בצעדי ענק אל עבר תפיסות פתוחות יותר, נשים רבות נכנסו אל תוך הוואקום, ומייצרות במה שבה אפשר לדבר על הנושאים האינטימיים האלה בצורה גלויה יותר, שבה מותר וכדאי להתייעץ.

מיכל פרינס: "אני אומרת לזוג שזו לא בעיה שלהם"

מיכל פרינס הקימה את מרכז יהל לחינוך וייעוץ למיניות, בעקבות מחקר שערכה בקרב נשים דתיות לאחר החתונה ושבו גילתה שבעיות רבות חוזרות על עצמן ומאפיינות דווקא את המגזר הדתי. זוגות רבים שחווים קשיים מיניים סובלים מקונספציות שגויות יותר מכל דבר אחר: "אני אומרת לזוג שזו לא בעיה שלהם, אלא בעיה תרבותית. המון בעיות יכולות להיפתר אם הם יבינו איפה הלקויות התרבותיות ויתקנו את עצמם מולן" אומרת פרינס. "זוג אחרי חמש שנות נישואים קשות, שבהן הם לא מצאו את עצמם, יכול תוך כמה מפגשים פתאום לעלות על דרך המלך כי הם פשוט מצליחים להסתכל על הדברים בצורה שונה ממה שהם היו רגילים".

מה משתנה שם בתהליך הזה?

"השינוי הוא בתפיסה של מה באנו לעשות. מה זו מיניות, מה התפקיד של הגבר, מה התפקיד של האישה, וגם מה האישה חושבת שהתפקיד של הגבר, או מה שהיא חושבת שהגבר מצפה ממנה. הרבה פעמים אני רואה פער על הרקע הזה, שהגבר בא בשביל ליהנות עם אשתו ולגרום לה הנאה והאישה תקועה במקום של 'אני באתי לפה בשבילך'. חשוב לי שהנשים ייראו גם את עצמן בתוך המערכת הזאת. אני בעיקר רוצה להסיט אותם מזה שיש צורת יחסי מין אחת שהיא הדרך המועדפת הנכונה והיחידה, ואם בני הזוג לא מצליחים להנות ממנה, אז משהו לא בסדר איתם. ברגע שאני מסבירה לזוג שמיניות זה מגוון של אפשרויות כל המבט שלהם משתנה.

"יחסי המין בעולם וביהדות מתארגנים סביב הנושא של חדירה. זה מעוגן מאוד גם בחיי המין הדתיים, גם בעניין של שפיכת זרע לבטלה," היא ממשיכה. "גם הנושא של הלילה הראשון אחרי החתונה, שבו מה שמסמן שזוג דתי הצליח זה אם הייתה חדירה. המון פעמים ההתמקדות בדרך הזאת מאבדת את בני הזוג, היא לא מאפשרת לנו לבוא ולחדש אפשרויות אחרות, משלימות, או לבדוק איפה ההנאה של האישה בכלל. אם הם ילמדו קודם הרבה דברים אחרים, בסופו של דבר חדירה תהייה עוד אחת מהאפשרויות, והם יצליחו לחזור להתנהג כזוג שנעים לו ביחד".

חנות מין בהכשר הרבנות

כמו פרינס גם לימור קליינמן נכנסה לוואקום הנוגע למיניות. קליינמן הקימה יחד עם בן זוגה חנות אינטרנטית בשם 'ואהבתם', למוצרי מין – או מוצרי עונג, כפי שהיא קוראת להם, ומעניקה שירות דומה לכזה שאפשר למצוא בחנויות סקס רבות. לימור מקפידה להשתמש במונחים דתיים כדי לדבר על מיניות, ומדגישה שהשפה היא חלק חשוב שמאפשר את השינוי הזה מבפנים: במקום עטיפות שלא משאירות הרבה מקום לדמיון, המוצרים נארזים בשקים לבנים עם הכיתוב 'ואהבתם', לא תמצאו בחנות מוצרים שנראים כמו איברי מין או דברים שנועדו לגרות את הגבר בלבד – כדי לא לעבור על איסור הוצאת זרע לבטלה, וכל המוצרים המוצעים עברו אישור של רב המלווה את הפרויקט.

לימור קליינמן: "העניין הוא להשתמש במילים שיוצרות מיניות בריאה"

"התחום שלנו עבר לצערנו עוול גדול בגלל הפורנוגרפיה, וכבר לא ברור מה תואם את ערכי היהדות ומה לא", אומרת קליינמן. "היה חשוב לנו לשדר משהו אחר לגמרי באתר שלנו, לכן ייצרנו את הכל בעצמנו. אנחנו משדרים משהו שהוא קדוש, שהוא מכובד, רציני וגם עושה חשק. אם אני רושמת הוראות על משחת סיכוך למשל, אני ארשום שזה נועד לסייע לבני הזוג בזמן חיבור גופני, ולא מילים שמביאות אסוציאציות זולות יותר. זה לא בא ממקום של לא להביך", היא מבהירה. "בהדרכות שלי אני כן משתמשת גם במילים פין ופות ואורגזמה, למרות שיש אנשים שיכולים להיות מובכים מזה. העניין הוא להשתמש במילים שיוצרות מיניות בריאה. אני מאמינה ששפה בוראת מציאות ולכן ליחסי אישות אני אעדיף לא לקרוא יחסי מין. אישות זה יחסים בין אנשים, שניהם ביחד בחיבור. במין יש משהו טכני".

אחת הבשורות המשותפות לפרינס ולקליינמן נוגעת במיוחד להנאה הנשית. בעוד לגבר אסור להגיע לאורגזמה באופן עצמאי, רבות מההדרכות והמוצרים מתמקדים באישה. "אחת השאלות הנפוצות שאני נשאלת היא מה יש לך להגיד על אוננות נשית," מספרת קליינמן. "עינוג עצמי של אישה זה דבר שיש עליו מחלוקת ביהדות, והיום הרבה אומרים שזה מותר, השאלה היא מה המטרה. יש תפיסה שאם האישה תענג את עצמה היא לא תזדקק לגבר או שזה אומר שהוא לא מספיק ממלא את תפקידו. זו תפיסה כמובן שגויה, אנחנו יודעים שזה לא שאחד בא על חשבון השני. כשהמטרה היא שהמערכת הזוגית תהיה יותר טובה, אז עינוג עצמי הוא אפילו מומלץ, ורבנים מאשרים שבמקרים שבהם יש לזוג קושי להגיע לאורגזמה, מותר לכוון אותם וללמד אותם להגיע לזה תחילה על ידי עינוג עצמי, תהליך שמקובל מאוד בטיפול המיני".

תפיסות שגויות - לא רק במגזר הדתי

גם בתקופה שנראה שהכל כבר דובר וקיימת מודעות לכך שנשים יקבלו היום יחס שווה גם בתחום המיני, החינוך מהבית נותן את אותותיו גם היום: "יש נשים שהמסרים החברתיים שהן קיבלו היו שהן בעצם שם כדי לרצות את בן הזוג שלהן, שלגברים יש צורך טבעי, ולנשים אין חשק מיני. אני נתקלת בזה באופן חוצה מגזרים, זו תפיסה שהוטמעה בילדות אצל הרבה מאוד נשים. זה יהיה שקר להגיד שזה קיים רק אצל בנות דתיות. אני מקבלת בנות שמגדירות את עצמן כאפיקורסיות גמורות, והמיניות מבחינתן זה תחום של ריצוי. אין שם את החשקים שלהן, את הרצונות שלהן, אפילו להימשך פיזית לגוף גברי לא נמצא אצלן בתפיסה".

היחס למנעד הרחב של מיניות נשמע אולי טריוויאלי, אבל מדובר על שינוי פרדיגמטי של ממש במגזר הדתי, ופרינס מספרת ששכרו בצדו: "למישהו במגזר שלא עובר את התהליך הפרטני יהיה קשה לקבל את זה ככה," היא מדגישה. "הם לא רואים את העיניים של הזוג שחוזרים אחרי שבועיים, ונהיה שקט בבית. מישהי שמעה הרצאה שלי ובעקבותיה באה אלי לבד, בלי בן הזוג שלה. לפני כמה שבועות היא שלחה לי הודעה: 'ב"ה, זה הגיע'. כלומר היא חוותה את החוויה המדהימה הזאת. אישה שנשואה 10 שנים והגיעה פעם ראשונה לאורגזמה. זה רגע כזה שאת אומרת – שווה לי", היא מספרת. "אני אומרת שכל האורגזמות רשומות על שמי בשמיים. בסוף זה משהו שמחזק קשר, כל זוג כזה הולך הביתה וזה משפיע על שניהם, זה משפיע על הילדים שלהם שיגדלו בבית שהוא נעים ונינוח, זה משפיע על העבודה שלהם. זה משפיע על הנוכחות שלהם בעולם".

באשר לדעה של הממסד הרבני על מה שהיא עושה, אומרת פרינס שאף אחד עוד לא קם והתנגד בצורה פומבית למרכז יהל מיום שהוא הוקם: "אני חושבת שהיום גם הרבנים הכי שמרנים יגידו שזה דבר חשוב. הוויכוח בדרך כלל יהיה על הדרך. לא ביקשתי אף פעם הסכמה של רבנים, אני לא כותבת ברמה שהיא הלכתית. אני לא מתעסקת בדברים כאלה, אני הולכת למקומות שהם כל כך מותרים ובסוף היהדות רואה בעין כל כך טובה זוגיות ומיניות של בני זוג נשואים, באמת. זה ה-שלום בית. אני שם, אז מה יש להתנגד?".

לא מעט מהפעילות שלהן בתחום הוא מול קהל מעורב, או מול זוגות שבהן הן צריכות לדבר על מין גם עם גברים. שתיהן מספרות שאין שום קושי בייעוץ לגברים, ובין הזוג לבינן נוצר אמון מספיק, כך שיהיה אפשר לדבר על הכל. ובכל זאת, שתיהן מעידות שהשיח הנשי הדתי הצליח להתרחב הרבה יותר מזה הגברי, ואנחנו עדים רק לתחילת תהליכים דומים גם אצל גברים.

בדיקת פוריות על פי ההלכה

הפערים שבהתקדמות בין הנשים לגברים מאפיינים גם תחומים נוספים שמשיקים למיניות, ביניהם – תחום הפוריות. כמו בתחום המיני, האישה מסומנת כבעייתית יותר והיא זו שנאלצת לספוג את מירב הטיפולים, כשגברים מטופלים הרבה פחות למרות, שאחוז בעיות הפריון אצל גברים עומד על 50 אחוז. ד"ר רעות ברטוב מנהלת את מרכז ברטוב לפוריות הגבר, ואישה דתיה בעצמה, טוענת שאנשים עדיין מרגישים לא בנוח לדבר על בעיות פוריות – ובמיוחד אם מדובר על בעיות של הגבר. "באופן כללי, רוב הגברים מאוד לא אוהבים לשתף את החברה והמשפחה. אני לא בטוחה שיש הבדל בין חילונים לדתיים בעניין הזה. בעיקר כשמדובר על בעיות אצל הגבר. נשים הן הרבה יותר פתוחות".

ד"ר רעות ברטוב: "באופן כללי, רוב הגברים מאוד לא אוהבים לשתף את החברה והמשפחה"

הנושא הסבוך מקבל תוספת קושי במגזר הדתי. רעות מספרת שכאשר מגיע אליה זוג דתי הם מבקשים לקבל עצה מרב באשר לדרכים המותרות להוצאת זרע לבדיקה. למרות שלכאורה מדובר על תחום שניתן היה לצפות שיאושר לחלוטין ובאופן גורף על ידי רבנים, ההלכה כאמור לא מתירה הוצאת זרע שלא במסגרת יחסי מין – ובדיקות פוריות הן חלק מזה.

זו לא ההגדרה של זרע שהוא לא לבטלה? מדובר על זרע שניתן למטרת פריון.
"לא. הדעות חלוקות פה אם זה זרע לבטלה. מטופלים דתיים יכולים לקבל פסקים שונים מהרבנים שלהם. יש פסקים שלא מתירים לתת זרע ממש לבדיקה, אלא מתירים לקיים יחסי מין ולקחת את הזרע מהאישה. בדרך כלל נותנים את הזרע לבדיקת זרע עם קונדום הלכתי – קונדום שיש בו חור קטן שעושים עם מחט מאוד עדינה, וזה סוג של פתרון הלכתי, כי הקונדום לא חוצץ לגמרי, ואז לוקחים את הזרע מתוך הקונדום לבדיקה. יש בהחלט יוצאים מן הכלל לכל הכיוונים, הרב מחליט גם הרבה לפי המטופל עצמו, ולפעמים ביום הטיפול עצמו, כשיודעים שיש ביציות של האישה שמחכות יש החלטות שונות. אין בזה דברים גורפים, יש עקרונות".

תוספת הפרוצדורה הזו דווקא לא גורמת למבוכה של המטופלים מולה, אלא להפך – בגלל היותה אישה דתיה, היא מבינה יותר את רזי ההתלבטויות ומלווה את הזוגות גם במקומות האינטימיים ביותר שלהם, בין אם מדובר על מספר ימי ההתנזרות לפני מתן הזרע ובין אם מדובר על התנוחה הספציפית שבה זה נעשה. הכל מקצועי, הכל מדובר – כל עוד הדברים נשמרים בתוך הקליניקה. כלפי חוץ כאמור, לרוב שוררת דממה.

ידע הוא כוח. אבל לא פחות מידע פשוט, חשובה מודעות לאופן שבו אנחנו סופגים את הידע הזה. התחומים שקשורים למיניות עוצבו לאורך השנים בצורות מעוותות שמאבדות נשים וגברים רבים בדרך. מה שמתרחש בשנים האחרונות בכל התרבות המערבית משפיע גם על המגזר הדתי, אבל בצורה שונה – התהפוכות מתרחשות עם פחות כותרות ויותר שינויים שמתרחשים בפועל - עם יותר נשים שמגיעות לערבים שמדברים על מיניות, עם זוגות שמוכנים לבדוק דרכים קצת יותר צדדיות מדרך המלך שהתוו הרבנים, עם אנשים שמוכנים לשתף יותר בבעיות הפריון והמיניות שלהם ומגלים שהם ממש לא לבד. המהפכה שמובילות נשים מתוך המגזר היא בעצם הדיבור על מיניות, בהצפת חוסר המודעות התרבותית הדתית, באמירה הפשוטה שעצם השיח הוא לגיטימי. כמו בתחומים אחרים, גם כאן – אור השמש הוא החיטוי והריפוי הטוב ביותר. והדברים בהחלט יוצאים אל האור.