סרטי הפורנו הראשונים הופקו בראשית המאה ה-20. הם היו אילמים, צולמו בשחור לבן והוקרנו בעיקר במחתרת. רק בשנות ה-60 החלו לייצר סרטים כחולים שיועדו להקרנה בקולנוע במדינות מסוימות במערב, על אף שחוקיותם היתה מוטלת בספק. דנמרק היתה הראשונה להכשירם באופן חוקי, ואחריה נהר שאר העולם המערבי בהדרגה, עד כי בסוף שנות ה-70 נדמה היה שכמעט כל תושבי ארה"ב צופים בפורנו, לאור ההצלחה של "גרון עמוק", שהפך לקאלט, והעובדה שהסרטים עדיין הוקרנו בבתי קולנוע.

עוד באון לייף:

ואולם כיום, מאז שזלגו סרטי הפורנו לקלטות ביתיות ולרשת יותר אנשים צופים בו, גם אם אינם מודים בכך. יחד עם זאת, האומה האמריקאית, בה התעשייה הכי גדולה בעולם, ממש לא אוהבת את העובדה שאזרחיה חובבי הז'אנר, ומקשרת בין פורנו לאונס ולשאר רעות חולות. בלב הביקורת על אותה תעשייה, טמון הרעיון שהשחקנים מוכרחים לעשות זאת וחלקם מנוצלים, בהם קטינים, ושצפייה בפורנו מעודדת התנהגות בזויה ופלילית.

באחרונה החלו שחקני פורנו רבים לצאת נגד הסטיגמה הזו, לפיה הם מנוצלים ועושים זאת מחוסר ברירה. לראיה, הם טוענים, מקומות העבודה שלהם – לפחות בקליפורניה ובניו המפשייר, שם צילומי הפורנו חוקיים – מפוקחים ונבדקים: חברות הפקה רוצות ומחויבות לעמוד בסטנדרטים כדי להפעיל את העסק שלהן. אבל דווקא חברות הפקה עצמאיות ופמיניסטיות הן אלה שיצרו שינוי עצום בתעשייה בעשור האחרון, כשהתחייבו ליצור "פורנו אתי".

מתברר שהחברות האלה מתיימרות להפיק סרטי פורנו שיגרמו לצופה לחוש טוב מעצם הצפייה בהם וללא ייסורי מצפון. "אני רואה את עצמי כשחקנית פורנו פמיניסטי, וחלק גדול מהמטרה שלי הוא להשתתף בהפקות אתיות עם חוקי עבודה הוגנים", טוענת טריסטן טאורמינו, שחקנית פורנו, במאית, אקטיביסטית ומחנכת, על פי הגדרתה. טאורמינו היתה אחת מהבמאיות הפמיניסטיות הראשונות שעבדה עם VIVID, חברת הפקה לסרטי פורנו גדולה ומבוססת, וביתה של קלטת הווידאו שהפכה את קים קרדשיאן למי שהיא היום.

ב-2006, איתגרה טאורמינו את תעשיית הפורנו המיינסטרימית עם "הכימיה של טריסטן טאורינו", סדרה שנעשתה עבור ויויד, ובה בחרו השחקנים את הפרטנרים שלהם, את התנוחה המועדפת עליהם, וקטעי הפורנו שולבו עם ראיונות על עבודתם וממה הם נהנו בזמן הכנת הסרטים. טאורמינו גם הפיקה סדרת סרטי חינוך מיני עבור ויויד.

טריסטן טאורמינו. "דיכוטומיה שגויה בין שחקני פורנו טובים ומוסריים לרעים"

"אני מרגיש שנוצרה דיכוטומיה שגויה, לפיה שחקני פורנו פמיניסטיים הם טובים, ושחקני פורנו מהזרם המרכזי הם רעים", טוענת טאורמינו. "אלא שההבדל הוא ששחקני פורנו פמיניסטיים מציינים מהי האג'נדה שלהם, ורוצים להבליט אותה בכל דרך מפורשת וציבורית אבל בהחלט הייתי בעשרות סטים מהזרם המרכזי, שבהם כולם חשים בסדר גמור".

טאורמינו מתייחסת לתופעה חדשה יחסית שמתרחשת בסרטי מבוגרים עצמאיים, שלרוב נוצרים בידי נשים, המפרסמים את האג'נדה המוצהרת שלהם ואת זכויות השחקנים, באתריהם ובסרטים עצמם. הפקות ורוד ולבן, חברת הפקה אינדית של שיין לואיס יוסטון, היתה זו שיזמה את הטרנד הזה, ומידע מסוג זה מצוי בכל סרטי החברה ובאתר שלה.

ג'יז לי, שחקנית ובמאית שעובדת רבות עם הפקות ורוד ולבן, כמו גם עם מפיקים מהזרם המרכזי, אומרת כי תעשיית סרטי המבוגרים, במיוחד בלוס אנג'לס, עברה כברת דרך בכל הקשור לתמיכה בשחקני פורנו והגנה על עבודתם. לי, יחד עם פרופ' ריבקה סאליבן, מנהלת התוכנית ללימודי נשים באוניברסיטת קלגרי, יהיו עורכות אורחות של המהדורה הבאה של הז'ורנל האקדמי "חקר הפורנו", תוך שהמיקוד יהיה על זכויות העובדים ברחבי העולם.

ג'יז לי. "צרכנים צריכים לשלם על הפורנו שהם צורכים"

"אני שמחה שתהיה מהדורה שתתמקד בזכויות העובדים, מפני שיש הנחות רבות על סביבת העבודה על הסט", אומרת לי. "רוב התסכול שלי לגבי המונח הפופולרי 'פורנו אתי' נובע מההנחה הרווחת שרק חברות שטוענות כי עבודתן אתית עושות באמת עבודה אתית. בהחלט היתה עלייה משמעותית בשיווק 'הפורנו האתי'. אנשים חשים אשמים כשהם צופים בפורנו, כך שהמונח הזה מאפשר לחברה לומר 'זה בסדר, תראו. אנחנו לא מתעללים באף אחד, והנה ההוכחה'".

לי טוענת כי היו הבדלים מועטים מאוד בעבודה עם ויויד לבין העבודה עם ורוד ולבן, אם כי ראוי לציין שלי היתה שכירה בוויויד. כשלאולפני סרטי פורנו יש תקנות אתיות, אומרת לי, זהו צעד נוסף לכיוון לגיטימציה, שמכריע בין השאר אם בנקים וחברות אשראי יעבדו עמם.

אז מהו המרכיב הכי לא אתי בפורנו, אם כן? הצרכנים, טוענת טאורמינו. "יש דור שלם של אנשים – ואני עובדת עם אנשים בגיל האוניברסיטה – שמאמינים שפורנו הוא חינמי ושתמיד הוא היה כזה. אנחנו צריכים לעשות חינוך מחדש בנושא שמסביר: 'אם אתה רוצה יותר פורנו, בעיקר של שחקנים שאתה מעריך את עבודתם, אתה צריך לשלם עבור זה. מפני שאם לא תשלם, לא נוכל ליצר יותר סרטים'".

טאורמינו ולי טוענות כי אתרי פורנו כמו פורנהאב, שמציעים קטעי סרטים והופעות באורך מלא בחינם, הם הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לשחקנים ולמפיקים חוקיים בעשור האחרון. "כשאדם ממוצע מעלה וידאו לאתר כזה, על אף שאין לו  זכות לעשות כן, אין כל תצהיר שיוכיח כי השחקנים הם בגיל החוקי, ואין הוכחה לכך שהשחקן קיבל כסף", מסבירה לי. "רוב הזמן ההעלאות האלה לא מציגות את שמם של השחקנים, כך שאין כל ביטוח להסכמה לצפייה מהמשתתפים בקליפ".

אז איך יכולים הצרכנים להימנע מתמיכה בכך? "שלמו עבור הפורנו שלכם", מכריזה לי. "כשאתה משלם עבור הפורנו, יש לך את היכולת להציץ מעבר לכתפי המפיקים כדי לוודא שהפורנו נעשה באופן חוקי ושכל הניירת, הבלמים והאיזונים מונחים במקומם".

לבסוף, מציעה לי, אתם תמיד יכולים לעשות סרט משלכם. "לא מעט פרסי פורנו פמיניסטיים הוענקו לבמאים שצילמו את כל הסרט באמצעות האייפון", בתנאי שכל משתתפי הסצינה מסכימים לכך, כמובן.