כתיבת הטור הזה הציבה בפניי דילמה קצת שונה הפעם, כיוון שהכוכבת שלו, רימון חנצ'ין, הציגה אותי בתור אחת מאייקוניות האופנה החביבות עליה. התלבטתי לא מעט אם לערוך את זה החוצה, כיוון שחששתי שזה ייתפס כמתנשא או שחצני. אבל לאחר מחשבה החלטתי להשאיר את הפסקה כיוון שהתהליך שרימון עברה בין השאר בהשראתי, הוא הסיבה שבגללה הקמתי את הבלוג שלי והוא זה שאני "מטיפה" לו. רימון היא אחת הנשים היותר צבעוניות ומיוחדות שאני מכירה, והמחשבה שהיתה לי יד בהפיכתה לכזו פשוט מרגשת אותי כל פעם מחדש. אז הנה היא: רימון חנצ'ין, מלכת השמלות הצמודות וה"עשי זאת בעצמך".

עוד באון לייף: 

היי רימון! ספרי לנו קצת על עצמך

אישה ואם בישראל, בת 50, חיפאית, מנהלת משאבי אנוש משמונה עד חמש ויוצרת כמעט כל דבר שניתן להכין בידיים בשאר הזמן.

מהי אופנה בשבילך?

אופנה עבורי היום היא דרך ביטוי. היא מאפשרת לי לבטא את עצמי כאשה וכאדם. באמצעות הלבוש אני יכולה לבטא את מצב הרוח שלי. באמצעות אופנה אני יכולה לבטא את הצבעוניות שאני מרגישה שקיימת בתוכי. באמצעות הבגדים אני יכולה לבטא את היחס שלי אל הסביבה.

איך היית מגדירה את הסגנון שלך?

אני לא בטוחה שיש לי סגנון אחיד או סגנון אישי. אני מושפעת מאוד ממה שאני רואה און ליין – במיוחד בתחום הצבעוני ובכל הקשור לשילובים של בגדים ושל דוגמאות ואני משתדלת לא להכניס בגד לתוך ריבוע של הגדרת שימוש. ולמרות שאני לא רוצה להכניס לקטגוריות, ברור שיש לי בגדים לעבודה (כל שמלות הבודיקון שלי ושמלות בכלל) שאיתן אני יכולה לשחק: עבודה, אירוע, ים, בילוי בעיר הגדולה או טיול עם הכלב. ויש בגדי יום יום שאיתם אני יכולה לעשות כמעט הכל: קפה עם חברות, יציאה לפאב, סופר, דואר.


שמלה, משביר לצרכן; חגורה, שרשרת, H&O; מגפונים, פיילס

האם האהבה ללבוש ואופנה היתה קיימת אצלך מגיל צעיר או שזה התפתח בשנים האחרונות?

תמיד הייתי מאוד יצירתית ואהבתי להכין דברים: החל מציור ופיסול דרך תכשיטים, סריגה, ריקמה וכל דבר שהוא יציר כפיים. מאז שגיליתי את  קבוצות האינטרנט בתחום האופנה, לדעתי אני ממש פורחת. לומדת כל יום ומתפתחת הן בלבוש שלי והן ביכולת שלי ליצור דברים חדשים.

איפה את אוהבת לקנות? רשתות, מעצבים, אינטרנט?

אני פתוחה לגבי כל מדיה וכל צורת קניה. לדעתי אני קונה מעט מאוד אבל משתדלת לקנות "טוב". לא בהכרח יקר אלא פריטים שישמשו אותי ביותר מאופן אחד ובוודאי כאלו שיתאימו לא רק לעונה מוגדרת (קיץ/חורף). באינטרנט אני קונה הרבה בחנויות אמריקאיות שלעיתים נתפשות בארץ כ"פשוטות" אבל נהנית דווקא מהפריטים שלהם מאוד: Target , Walmart, K-mart. נהנית מאוד לקנות וללבוש את הג'ינסים של  Old Navy. נעלים אני משתדלת לקנות במקומות שאני יודעת שהמידה תתאים לי ולכן שוב מתרכזת בעיקר באתרים של חנויות אמריקאיות בהן קניתי פיזית בעבר או ב Amazon. השנה ניסיתי להזמין גם מ Next  וגם מ Asos ולמרות שהזמנתי בשתי הרשתות את אותה מידה בריטית, לא ממש "קלעתי" למטרה. צורת הקניות האהובה עלי היא כמובן מפגשי החלפות – הכי טוב לארון, והכי כיף לנפש.


חולצה וג'ינס:Old Navy , נעליים: קרוקס

מיהי אייקון האופנה החביב עלייך?

ניגודים ניגודים:
* הלן מירן שלא נתפשת בהכרח כאייקון אופנה, אמנם, היא לטעמי אישה שמתלבשת כל כך יפה וכל כך מתאים לגילה, שאני פשוט סוגדת לחכמת הלבוש שלה – או לכל הפחות, למי שעושה לה סטיילינג.
* מיי גרף. פה אפתח בווידוי: הבגדים שאת לובשת כנראה לא יהלמו אותי. אני לא תמיד אוהבת או מסכימה עם הבחירות שלך, אבל (וזה אבל חשוב!) אין ספק שממך למדתי מה אפשר: שילובים של דוגמאות, של בדים, של צורות ושל צבעים. נתת לי כל כך הרבה, שבכל פעם ששואלים אותי על השינוי, אני מפנה אלייך.

מה לא תלבשי לעולם? ומצד שני – מה חשבת שלא תלבשי והיום את ממש אוהבת?

חצאיות: לא חשבתי שאלבש – מעין שריטה אישית מימי הילדות. כשהחלטתי להתחיל ליצור בגדים, התברר לי שכל קורס תפירה מתחיל מחצאיות (ובדקתי בכמה מקומות). חצאית זהMUST  לתהליך לימוד סוגי תפרים. אז מאז יש לי חצאיות. אני אוהבת חצאיות, אני יוצרת חצאיות, אני נהנית מחצאיות – ואף למדתי ממך לשלב חצאית על שמלה.

חולצות בטן: כשהייתי צעירה (שנות התיכון), פעלה בארץ חברת MP'S והיו לי חולצות בטן שלה. מאז הגיוס לא היה לי העונג ללבוש חולצת בטן והיום, עבורי, זה נראה לי כבר לא נכון. אני לא חושבת שחולצת בטן היא פריט חובה בארון, יחד עם זאת יש בהחלט נשים שחולצת בטן מאוד הולמת אותן.

שכבות: גופיה וחולצה מעל? הולך! גופיה, חולצה, סוודר, עליונית ומעיל – מעולם לא ולעולם לא. נוצרת אצלי תחושה של שבויה בתוך שכבות.


חצאית וחולצה, תפירה עצמית; נעליים: Easy Spirit

האם את מושפעת מטרנדים או מעדיפה מלתחה קלאסית?

כמו כולן אני מושפעת מטרנדים פשוט כי זה מה שיש בחנויות. מצד שני אני בהחלט מנסה לשמור על "שפיות" ולהתאים פריטים שהם נכונים עבורי, גם אם הם לא טרנדיים.

לגבי מלתחה קלאסית אני מעט אמביוולנטית. יש לי פריטים קלאסיים בארון: כמו מכנסיים שחורים  מחויטים ושמלה שחורה בעיקר. יש לי גם מקטורנים מסוגים שונים (כולם מהחלפות), אלא שאני ממעטת ללבוש אותם כי עדיין לא למדתי לשלב אותם עם שאר המלתחה.

מה העדפות הקניות שלך: זול והרבה או יקר ומעט?

אני רוצה יקר ומעט. אני מאמינה ביקר ומעט. אני קונה מעט אבל לא יקר. כשאני מתלבטת בין זוג מגפיים לעצמי באופנת PIPA (מגפיים נהדרות, לא פחות) לבין קניית ציוד טרמי לילד שיהיה לו בצבא,  אני מעדיפה לוותר באהבה על הרצון שלי למגפיים. כן, אני אוהבת את הילדים שלי יותר מאשר את הרגליים שלי. זו ה"בחירתה של סופי" שלי. במציאות, הארון שלי הוא מעין מיש-מש של פריטים יקרים לצד פריטים זולים שנראים או מצטיירים כיקרים (לדעתי).

האם האופנה והלבוש השפיעו על דימוי הגוף שלך לאורך השנים וכיצד?

לא. מאז התיכון הייתי תמיד מוקפת באנשים שאהבו אותי ותמיד הרגשתי, ידעתי והפצתי סביבי את התחושה שאני רימון. למדתי בבית ספר בו היו מעט מאוד בנות וכך, בשלבים של בניית הזהות שלי ושל דימוי הגוף שלי, ממילא הייתי מחוזרת, נחשקת ונערצת. כך גם בהמשך חיי – בתקופות המלאות יותר ובתקופות הרזות יותר, הייתי מוקפת אנשים שנתנו לי רוח גבית. כן, יש בגופי אזורים אהובים ומוצלחים יותר מאחרים: עיניים, שפתיים, חזה, מותניים. ויש אזורים מוצלחים פחות: ירכיים ושוקיים אימתניים שאני לא יכולה ולא מתכוונת (בינתיים) לשנות או להחליף. יחד עם זאת, עם השנים, בהחלט שיניתי את צבעי הלבוש לי: מארון שברובו היה שחור (כי זה מה שהרי מכרו פה פעם), היום אני הרבה יותר צבעונית ומאפשרת לבגדים שלי את אותה שמחה שיש בי פנימה. אני מניחה לצבעוניות ולתסיסה שלי לצאת החוצה.

ולסיכום – מהו טיפ האופנה הכי חשוב שאת יכולה לתת לקוראות?

כאדם, כאישה: אני קמה כל בוקר, שוטפת פנים, מסתכלת במראה ואומרת לעצמי:
אני מהממת,
אני מדהימה,
אני נהדרת!
עם התחושה הזו, אני יוצאת מהבית. אז, גם אם אני לבושה נורא (וזה קורה) אני עדיין מהממת, מדהימה ונהדרת ויכולה להשיג כל דבר.