היא הדהימה את העולם כשטופפה על הבמה בחיג'אב ובורקיני בתחרות "מיס מינסוטה" לפני שנה וחצי והצליחה להפוך לסמל ולפורצת דרך כאישה, מוסלמית, מהגרת וכהת עור. כעת חלימה עדן הצעירה מנפצת תקרה נוספת, כאישה הראשונה שמופיעה בשער מגזין מערבי כשהיא לובשת חיג'אב.

 

עוד באון לייף: 

 

בנובמבר 2016 כבשה עדן בת ה-19 את עולם האופנה בצעד אחד קטן. עדן, אמריקאית סומלית, עלתה בשלב חצי הגמר בבורקיני – בגד ים המכסה את כל הגוף וכיסוי ראש. בעקבות האקט המחאתי הזה סומנה עדן כאייקון פורץ דרך, מטעמים לעולם האופנה. לא עבר זמן רב ועדן הוחתמה בסוכנות הדוגמנות IMG(המייצגת, בין השאר, את ג'יזל, מירנדה קר, ג'יג'י ובלה חדיד).

 

בפברואר האחרון היא צעדה על המסלול של המותגYeezy  בעיצובו של קניה ווסט, במסגרת שבוע האופנה בניו יורק. באותו חודש צעדה על המסלולים של אלברטה פראטי ומקס מארה במילאנו, והופיעה בסדרת צילומים של מגזין האופנה החשוב CR Fashion Book בעריכתה של קארין רויטפלד – עורכת "ווג" פריז לשעבר ומי שנחשבת אחת הנשים החזקות בתעשיית האופנה. ואם לרגע דאגתם - בכל המסלולים ובתמונות מככב כמובן הפריט שלא יורד ממנה: החיג'אב.

 

חלימה עדן בתחרות "מיס מינסוטה" 

 

בכתבה בתוך אותו מגזין מראיינת את עדן אימאן, 62, סופרמודל ממוצא סומלי ואלמנתו של הזמר דיוויד בואי – שגדלה אף היא כמוסלמית. "הרבה אנשים טועים לחשוב שאני, כאישה מוסלמית, מתנגדת שנשים ילבשו ביקיני. אני פשוט רוצה שנשים ירגישו טוב ובטוחות בעצמן, לא משנה מה הן לובשות", אמרה לה. היא מתוודה שהיא לא "המוסלמית המושלמת" ומודעת לכך שהציבור המוסלמי לא לגמרי מרוצה מדרך הייצוג שלה בעולם האופנה. "לאנשים יש ציפייה שאהיה נערת הפוסטר המושלמת לאיסלאם, אבל זאת טעות לחשוב כך. אני מקבלת הרבה תגובות באינסטגרם, כמו 'למה את לא מכסה את הצוואר שלך! את לא מוסלמית!'. אני מציעה להפסיק לשפוט נשים, במיוחד אם אתה גבר, שלא מבין את האחריות שמגיעה עם לבישת החיג'אב".

 

השער של מגזין אלוור. עושה היסטוריה

 

את הפתיחות והפלורליזם שלה אולי אפשר לזקוף לתקופה ולמקום בו העבירה את שנות ילדותה הראשונות: הוריה ברחו מסומליה בשנות התשעים למחנה פליטים בשם "קקומה" בקניה, שם נולדה. "במחנה שלנו היה מיקס של פליטים מסומליה, סודן ואתיופיה", מגלה בראיון עימה. "אני זוכרת את הקושי התמידי בתקשורת, כי כל אחד הגיעה מרקע אחרת. לבסוף סוואהילית, השפה הרשמית של קניה, הפכה למכנה המשותף שלנו. כילדים, התעלמנו מגזע ומדת. אימצנו את התרבויות אחד של השני, ערבבנו את האמונות השונות שלנו ויצרנו סביבה רב תרבותית".

 

כשעדן עברה לארה"ב עם אימה בגיל שש, המעבר לא היה חלק. "שלא כמו במחנה, שם שיחקנו בלי הבדלי תרבות או מגדר, פתאום מצאתי את עצמי מנודה בגלל מחסום שפה. אני זוכרת ששאלתי את עצמי – למה הם לא יודעים לדבר סוואהילית? זו השפה שמקרבת בין אנשים". בסביבות גיל שמונה החלה ללבוש כיסוי ראש. "כל כך התרגשתי כשהתחלתי לחבוש את כיסוי הראש. תמיד הסתכלתי בהערצה על אמא שלי ורציתי לחקות את היופי שלה ואת מה שהיא ייצגה. אני מרגישה הכי טוב כשאני לבושה צנוע. זו בחירה אישית שלי ואני גאה בה, אני לא חושבת שצריך לחשוף עור כדאי להחשב יפה. יש תפיסה מוטעית בעולם, שטוענת שנשים מוסלמיות מדוכאות, וזה לא העניין. אני עושה זאת מבחירה, לא כל הנשים המוסלמיות בוחרות כך".

 

מתוך התצוגה של מקס מרה

 

"החברה מעמידה כל כך הרבה לחצים על הבנות להיראות בצורה מסוימת", אומרת עדן בראיון למגזין אלור החודש – שעל שערו היא מופיעה, תוך שהיא עושה היסטוריה. "יש לי הרבה יותר להציע מאשר המראה הפיזי שלי, וחיג'אב מגן עלי מפני אמירות כמו 'את רזה מדי', 'את גדולה מדי', "תראו את הירכיים שלה', או 'תראו את הפער בין הירכיים שלה'. אני לא צריכה לדאוג לגבי זה".

 

עדן גם מסרבת להתקרבן. "יש לי חברות שלא לבשו חיג'אב בבית הספר. וגם להן הציקו, לא רק לי. זו תקופה לא פשוטה, ילדים פשוטים רוצים להיות רעים". ומה תחושותיה כיום, כלובשת חיג'אב? "כשאתה מרגיש שאנשים נגדך ואתה מטרה להצקות, אתה הופך לכזה. אני פשוט חיה את היומיום ולא מרגישה שמישהו נגדי".