50 שנה עברו מאז מלחמת יום כיפור, שעיצבה את פני החברה הישראלית במובנים רבים. לרגל ציון זה יוצא לאור בימים אלו מיזם מרגש וייחודי - "האחים של חורף 73" , אותו יזמו עמותת האחים שלנו וארגון יד בן צבי. בפרויקט המוזיקלי המדהים הזה חברו 9 אחים ואחיות שכולים\ות ל-9 אמנים אהובים : אביב אלוש, לאה שבת, רונית שחר, סי היימן, נועם בנאי, אריאל הורוביץ, ענת מלמוד, אוריין שוקרון וארז לב ארי. 

אחת המשתתפות היא ציפי שועלי, אחות שכולה בת 73, שאחיה רס"ר בני קצין ז"ל  , קצין אג"ם - נפל יחד עם המח"ט בן שוהם בקרבות הגולן. מותו של בני השפיע על כל מסלול חייה. בפרויקט 'האחים של חורף 73' ציפי החלה תהליך מדהים של יצירת שיר להנצחת אחיה עם היוצרת והזמרת ענת מלמוד. הקסם החל בסשן הראשון בו הן נפגשו, בו היא סיפרה ציפי על אחיה, עליה, על הגעגוע והכאב אחרי 50 שנה ולאט נרקם שיר.

ציפי משתפת על אחיה בני ז"ל  כי "גם בתקופות של פעילות ועומס רב, לא הזניח מצוות כיבוד אב ואם והקפיד להתקשר מכל מקום כדי להרגיע את אמו הדואגת. בכל הזדמנות הגיע הביתה, ולא עזב את בית הוריו אלא אם כן היה הכרח בכך. הוא אהב את משפחתו והיה גאה בה, וכשהיה בא הביתה, נהג לשבת ולספר לבני המשפחה על מקרים שקרו לו ועל חוויות שעבר. הוא ניחן בכושר ביטוי וידע לרתק את שומעיו, וזו הייתה אחת התכונות שמשכה אליו מעריצות רבות. בני אהב את החיים, והשתדל לנצלם וליהנות מכל רגע. לכן לא עשה כרוב ידידיו, שהתחתנו והקימו משפחה, שכן עדיין לא רצה להתיישב ולהתמסד. הוא קשר קשרי רעות כנים עם עשרות חברים, והצליח לשמור על קשרים אלה שנים ארוכות".

משפחת קצין

עוד מספרת ציפי ואומרת "הייתי רק בת 23, נשואה מזה שנה וחצי, בתחילת ההיריון עם בתי הבכורה. ואני - בת הזקונים אחרי שלושה  אחים, ילדה מטופחת שמאמינה שהחיים טובים, כמו במשפחתנו השורשית ברעננה. תאמרו - מה את תקועה בשכול? עדיין כואבת את נפילת אחיך? יובל חלף! אכן, עשרות שנים והשכול תקוע בי, כי לכאב אין גיל! לא בחרתי להצטרף למשפחה הזו: משפחת השכול. כפו עלי להיות חלק ממנה והמחיר - אדיר, כי משפחה דומה לכיפת אבנים - אתה נוטל ממנה אבן אחת וכולה מתרועעת. את רעידת האדמה הזאת חשנו על בשרינו."

המפגש בין זמרים עם אחים מכל המגזרים ומכל קצוות קשת החברה הישראלית הוא לא רק מרגש, אלא גם חשוב. עבור אלו שאיבדו את היקר מכל, ומשתפים בסיפורם (מרבית ההורים כבר אינם בין החיים) המיזם חשוב כיוון שהוא דרך להמשיך ולספר על מורשת האח. ביחד עם הזמר/ת האחים והאחיות יוצרים פסקול חדש, שמדבר על הרגעים, הגעגוע, הכאב, הקשר, הישראליות, וכמובן – על האחים.

מתוך חזרות המיזם. צילום שניר קציר

"50 שנה לאחר אותה רעידת אדמה, פנו אלי מעמותת "האחים שלנו" שאשתתף בפרויקט ייחודי משותף לתשעה אחים ואחיות מחורף 73', ולזמרים וזמרות שינציחו את 50 שנות השכול בשירים שנכתבו בהשראתנו" מספת ציפי. " כך פגשתי את הזמרת והיוצרת ענת מלמוד הרגישה והמוכשרת, שהקשיבה לחוויית השכול שלי לאורך השנים וקראה שירים שכתבתי. ענת כתבה שיר השזור ממילים שלי ושלה והלחינה אותו בכישרונה, וכשהקריאה לי אותו לראשונה, זלגו עיניי דמעות ממילים שנגעו בכאבי. ענת הבינה כי אין לי מסר לאומה, אלא זעקה של אחות, אחת קטנה.  בתהליך הפתיחות האמיתי בינינו, צפו גם אובדנים של ענת, כאב נפגש בכאב, ויחד המשא הוקל. האובדן והכאב הפכו לניגון - לשיר חי."

עמותת ״האחים שלנו״ שהקימו האחים השכולים אליסף פרץ ונוי פרי, יזמה את הפרויקט עם "יד בן צבי ", ולפני כמה חודשים החלו סשנים של חיבורים בין האחים לאמנים. על סמך השיחה, ההיכרות והלמידה על האח, האחים והאמנים כותבים ומלחינים שיר חדש, שיצור ביחד עם שאר השירים פס קול חדש לציון 50 שנה למלחמת יום כיפור המכוננת לתולדות ישראל.